פציעות ברכיים בספורטאים צעירים

בשל הייחודיות האנטומית והביומכנית של ספורטאים צעירים, קיימות מספר פציעות ברכיים נפוצות שדורשות אבחון וטיפול ספציפיים:
• פציעות לוחיות גדילה: שברים באזורים אלו אצל מתבגרים חמורים יותר מאשר אצל מבוגרים, משום שהם עלולים להשפיע על תהליך גדילת העצם התקין, ואף לגרום לעיוותים. במקרים אלו, האבחון המהיר, לרוב באמצעות צילומי רנטגן או MRI, והטיפול המתאים – החל מקיבוע בגבס ועד התערבות כירורגית – קריטיים למניעת נזק ארוך טווח.
• פציעות אפו פיזליות: אלו פגיעות בנקודות חיבור הגידים והרצועות לעצם, באזורים בהם הסחוס טרם התגרם לחלוטין:
     – תלישות גיד (Avulsion Fractures): מתרחשות כאשר גיד או רצועה חזקים תולשים פיסת עצם קטנה מנקודת חיבורם, לרוב בשל משיכה פתאומית או עומס יתר. לדוגמה, תלישה של גיד הפיקה מהשוקית. האבחון דורש לרוב הדמיה, ובעוד שבמקרים קלים הטיפול יכול להיות שמרני, במקרים חמורים נדרשת לעיתים התערבות כירורגית. 
     – מחלת אוסגוד-שלטר (Osgood-Schlatter Disease): דלקת כרונית של גיד הפיקה באזור חיבורו לבליטת השוקית מתחת לפיקת הברך. מצב זה נפוץ מאוד בקרב מתבגרים פעילים, כתוצאה מעומסים חוזרים ומתח על נקודת החיבור. התסמינים כוללים כאב ונפיחות בבליטה הגרמית, וכן כאב בפעילויות כמו ריצה, קפיצה, או עליית מדרגות. הטיפול מתמקד בעיקר בניהול עומסים, מנוחה יחסית, קירור האזור, ולעיתים שימוש ברצועת פטלה להפחתת עומס. לרוב, המצב חולף מעצמו עם סיום הגדילה, אך עלול להימשך תקופה ארוכה.
• כאב פטלופמורלי (Patellofemoral Pain): זהו אחד הגורמים השכיחים ביותר לכאבי ברכיים בקרב מתבגרים, המשפיע על עד 42% מהם בשלב כלשהו. הכאב מורגש סביב או מאחורי פיקת הברך, ומחמיר בפעילויות כמו ריצה, ירידה במדרגות, קפיצה או ישיבה ממושכת עם ברכיים כפופות. לרוב, אין ממצא מבני בבדיקות הדמיה, והוא קשור לגורמים ביומכניים כמו חולשת שרירים (במיוחד בשריר הארבע ראשי), חוסר איזון שרירי, גמישות יתר או קואורדינציה לקויה. הטיפול כולל תרגול לחיזוק השרירים המייצבים את הברך והאגן, שיפור טכניקת תנועה, וניהול עומסים.
• אוסטאוכונדריטיס דיסקנס (OCD): מצב נדיר יותר אך משמעותי, בו פיסת סחוס ועצם מתנתקת ממשטח המפרק, לרוב בתוך מפרק הברך. הסימפטומים יכולים להיות עמומים וקשים לאבחון, ולכלול כאב, נפיחות, רעשים או תחושת "נעילה" בברך. אבחון מוקדם באמצעות MRI הוא חיוני. הטיפול יכול להיות שמרני, הכולל מנוחה וחוסר נשיאת משקל, או כירורגי במקרים של הפרדה משמעותית או חוסר תגובה לטיפול שמרני.
• פציעות רצועות (לדוגמה, קרע ברצועה הצולבת הקדמית – ACL): בשנים האחרונות נרשמה עלייה מדאיגה בשיעור פציעות אלו בקרב ספורטאים צעירים, במיוחד בנות (עד 74% עלייה בקרעי ACL). הדבר מיוחס למספר גורמים: התחרותיות הגוברת בספורט הנוער, אימונים אינטנסיביים בגיל צעיר, וחוסר מספק בכוח, יציבות (פרופריוספציה) ושליטה מוטורית. אצל בנות, הבדלים פיזיולוגיים ומכניקת נחיתה שונה מהוות גורם סיכון נוסף. פציעות אלו לרוב דורשות התערבות כירורגית ותהליך שיקום ארוך ומאתגר.