אימונים למניעת פציעות שריר בכדורגל

סוגיה נוספת בתכנון יחידת האימון היא העייפות. בהתייחס לפציעות שרירים אשר נוטות להופיע בשלבים מתקדמים של האימונים, נראה שהצטברות של עייפות במהלך אימון או משחק פוגעת במרכיבי כוח וגמישות של השרירים, ואם נשים לב גם פציעות של מפרקים נוטות להתרחש בחלקים האחרונים של האימון או המשחק בו יש הצטברות של עייפות. עייפות פוגעת בשליטה העצבית שרירית וביציבות הדינמית ועלולה לגרום לשחקנים להיכנס לתבניות תנועה בעלות פוטנציאל גדול יותר לפציעה. בביצוע ניתוחי תנועה במהלך מבדקי כושר ובמצבים של עייפות נצפו שינויים בתבניות התנועה, שינוים בזוויות העבודה של המפרקים וביכולת פיתוח הכוח של השרירים (כמות הכוח והזווית).למרות ההשפעה של עייפות על פציעות שריר אנו רואים שרוב תוכניות ההתערבות למנעית בפציעות מבוצעות בתחילת האימון או כאשר השחקנים עדיין רעננים. כדי שלא תהיה פגיעה של עבודת הסיבולת בכוח, בדרך כלל נבצע קודם אימוני כוח ורק לאחר מכן עבודת סיבולת, אך בכל דרך שנבצע את האימון יהיו יתרונות וחסרונות, לכן צריך לזכור מה המטרה העיקרית באותו אימון.דבר נוסף שחשוב לזכור הוא "חוק הספציפיות", חוק זה אומר שאנו נשתפר בדברים שנתרגל באימון ובאופן שנתרגל אותם, כלומר תרגול במצב של עייפות ישפר ביצוע במצב של עייפות. בהתייחס לכך שפציעות שריר ונקעים נפוצים יותר תחת עייפות, וכי תרגול למניעת פציעות מבוצע בדרך כלל בתחילת האימון, הנ"ל דורש מאיתנו להסתכל על מודל זה בעין ביקורתית, ולחשוב אולי כדי להתחיל לשלב בחלק מהאימונים את התרגול המניעתי גם בסוף האימון, כך ניצור מצב ששחקן מתרגל את תוכנית כשהוא רענן וגם תחת עייפות, שהרי זו היא המציאות במגרש.כאשר מסתכלים על מחקרים שבדקו את תרגול הכוח, שיווי המשקל והפרופירוספציה תחת עייפות, נראה ששחקנים איבדו פחות כוח ושמרו יותר על שיווי משקל ופרופיסופציה, מאשר שחקנים שלא תרגלו תחת עייפות כלל בתוכנית האימונים. לכן, באופן אינטואטיבי נרצה לשלב את התכנית למניעת פציעות כך שחלק מהזמן תבוצע בתחילת האימון וחלק מהזמן בסוף האימון.