קרע ברצועה הצולבת שיקום ללא ניתוח

אורך השיקום הוא כאורך השיקום לאחר ניתוח כלומר חזרה לספורט מלא לאחר 9 עד 12 חודשים ולא לפני כן. השינוי הגדול והשלב בו בעצם נוצר האיחוי ברצועה הוא ב- 12 השבועות הראשונים, חשוב לומר כי בשלב זה הדרכת פיזיותרפיסט עם ניסיון בתחום היא קריטית להצלחת התהליך. המטופל נמצא בסד צירים נעול ביום ובלילה, ללא נשיאת משקל על הרגל, והליכה בעזרת קביים. באופן הדרגתי סד הצירים משוחרר עד נשיאת משקל מלאה על הרגל.

מכיוון שיש פה קיבוע של הרגל למשך מספר שבועות והפעילות השרירית יורדת, האורתופד ינחה את המטופל ליטול תרופות שמונעות קרישיות יתר בדם על מנת להוריד את הסיכון לקריש דם. פרוצדורה זאת נפוצה לאחר ניתוחים ובעיות אורתופדיות שונות ואין מה לחשוש ממנה ויש להקפיד על הוראות הרופא.

אם נפרט יותר על הפרוטוקול אז נכון להיום, בארבעת השבועות הראשונים המטופל מתבקש להיות בסד כשהברך בכיפוף של 90 מעלות ללא נשיאת משקל על הרגל ושימוש בקביים בזמן הליכה. חשוב בשלב זה לבצע פיזיותרפיה על מנת לשמר ככל האפשר מסת שריר וכח בשרירי הירך והברך ללא פגיעה ברצועה המחלימה.

לאחר מכן בשבוע החמישי הפיזיותרפיסט ישחרר מעט את סד הצירים ויאפשר תנועה של הברך בין 90 ל- 60 מעלות בלבד, עדיין נשיאת משקל על הרגל אסורה והסד צריך להיות על הרגל לאורך כל שעות היום והלילה.

בשבוע השישי סה״כ הדברים לא משתנים הרבה פרט לשחרור נוסף של עוד 15 מעלות כך שהמטופל כעת בהנחיית הפיזיותרפיסט יכול להזיז את הברך בין 45 ל- 90 מעלות. חשוב לזכור שבגלל שהשרירים ״טיפשים״ ומתחזקים רק בזווית שהם עובדים בה חשוב מאוד להקפיד לעבוד על חיזוק בכל טווח שנפתח חזרה.

בשבוע השביעי חל שינוי משמעותי מכיוון שסוף סוף מותרת דריכה על הרגל על פי יכולת המטופל בעזרת קביים. מה הכוונה דריכה על פי יכולת? כפי שזה נשמע, ישנם מטופלים אשר לא מצליחים בשלב זה לשאת משקל על הרגל כמעט בכלל וישנם שמצליחים לשאת הרבה יותר משקל על הרגל, מה שישפיע מאוד על התהליך הוא רמת הכח השרירי שהגענו אליו בתהליך עד כה. ככל שהכח השרירי יהיה רב יותר אז היכולת לשאת משקל על הרגל תהייה טובה יותר. בנוסף בשלב זה הפיזיותרפיסט יכוון את סד הצירים למעלות 30 עד 120 במקביל לחיזוק הרגל בטווחים הנ״ל.

בשבוע השמיני הסד מועבר לזוויות 20-120 ואם המטופל מוסגל לדרוך על הרגל ולשאת משקל ללא שימוש בקביים אז בהנחיית האורתופד והפיזיותרפיסט אנחנו מתירים לו. כמובן צריך לראות שההליכה נראת בצורה טובה ככל האפשר והעברת המשקל על הרגל מבוצעת בצורה טובה. בשלב זה אנחנו גם בהוראת הרופא מפסיקים את הטיפול בתרופות נוגדות הקרישה.

בשבוע התשיעי יבוצע שחרור נוסף של עוד מעלות בברך ובשבוע העשירי סוף סוף הסד ללא הגבלת טווחים. עדיין צריך להיות עם הסד לאורך היום אבל בשינה אנחנו יכולים להוריד אותו לחלוטין מהרגל ובמהלך היום רק להסתובב איתו.

בשבוע 12 מורידים את הסד ולאחר ביצוע MRI חוזר בשבוע זה, אורתופד מומחה ברך וספורט יסתכל על תוצאות הMRI – כדי לדעת האם ההחלמה של הרצועה הצולבת בברך צלחה ויש לנו ACL בשלבי ריפוי מתקדמים. צריך לומר שיש רמות החלמה שונות בשלב זה ועל פי רמת ההחלמה של הרצועה הצולבת האורתופד יחליט על המשך השיקום.

אם כל התהליך צלח עד כה, המשך השיקום מדבר על לנסות להגיע כבר בשבוע שש עשרה, ארבעה שבועות אחרי הורדת הסד לריצה בקו ישר אך לעיתים התהליך הזה לוקח מעט יותר זמן. המטופל צריך לדעת ולסמוך על הפיזיותרפיסט שיוביל אותו בבטחה בתהליך וגם אם יהיה עיכוב של מספר שבועות בודדים לא להילחץ, לכל אדם יש את קצב ההתקדמות שלו ואת התהליך הספציפי שלו.

משבוע עשרים ובהתאם להתקדמות המטופל ומצב הרצועה הצולבת ישנה התקדמות במאמצים ובאימפקט של הברך, קפיצות, שינוי כיוון וספירנטים על פי יכולת בהתאם להנחיית הפיזיותרפיסט המטפל.

כאמור, זמן החזרה לספורט מלא הוא 9-12 חודשים בתנאי שעומדים בכל הקריטריונים לחזרה לספורט בהחלטה משותפת של האורתופד המטפל והפיזיותרפיסט.