דלקת בגיד – לא מה שחשבתם

קשה להגדיר מהי טנדינפותיה ובטח שקשה להתמודד איתה, מצב זה יכול להופיע בכל גיל ובכל סוגי האוכלוסייה כולל ספורטאים.
לרוב, טנדינופתיה היא פציעה מסוג עומס יתר (over use) על הגיד, הטנדינופתיה גורמת לכאב, ירידה ביכולת לבצע פעולות שקשורות לגיד וירידה בתפקוד היומי. גם גידים שנמצאים במצב של חוסר שימוש (under use), יכולים לגרום לכאבים.

איך מטפלים בטנדינופתיה?

ראשית, עלינו לחשוב על מספר דברים לפני שניגשים לטפל בטנדינופתיה:

• עלינו לבדוק באיזה מצב המטופל נמצא כעת? מה רמת התפקוד שלו וכמה אני יכול להעמיס עליו?
• מהן מטרות המטופל? לאיזה ספורט או פעילות רוצים שהמטופל יחזור?
• כיצד אנו מתכוונים להעריך את התקדמות הטיפול?

דיווח של המטופל על רמת הכאב במהלך השיקום, זהו המדד הטוב ביותר שינחה אותנו בהערכת ההתקדמות. אנו משתמשים במודל 4 השלבים בהעמסה הדרגתית על הגיד, לטובת השגת מטרותיו הסופיות של המטופל.

שלב 1: איזומטרי

נחזור לדוגמה, כשאותו שחקן הגיע אלינו, ביצענו תרגול ללא תנועה, במנחים שונים ובטווחי תנועה שונים, עד אשר הורדנו את הכאב לרמה שבה המתאמן הצליח לבצע תרגול יחסית פשוט על רגל אחת, עם כאב מינימלי.

כשספורטאי מגיע למצב של טנדינופתיה, רמות הכאב יכולות להיות מגוונות. בטנדינופתיה, מאוד נפוץ מצב שבו המטופל מרגיש רמות גבוהות של כאב (בסולם של 0-10, רמת כאב גבוהה נחשבת מעל 6, כאשר 10 מתאר מצב של כאב בלתי נסבל). כשמטופל חווה כאב כה גדול, ישנו צורך להתמודד עם הכאב ולהורידו, לפני שמתקדמים בתרגול. לתרגול איזומטרי (איזומטרי=כיווץ ללא תנועה) ישנו אפקט מוריד כאב בטווח הזמן המיידי, כך שרמת הכאב תרד לרמה שתאפשר טווח רחב יותר של תרגילים. לכל ספורטאי יש רמת כאב שונה שאותה הוא מוכן לסבול בזמן התרגול וזה משתנה מאדם לאדם וגם אצל אותו אדם, מיום אחד ליום אחר. בכלליות, רמת כאב של 2-3/10 זוהי רמה טובה שבה ניתן להתקדם לשלב הבא, זה לא קורה בערב אחד ולכן על המטופל (והמטפל) להיות סבלניים ולהתמקד בשלב הראשוני בהורדת כאב.

שלב 2: משקל כבד וביצוע איטי

אחרי שהורדנו את הכאב לרמה סבירה, השלב הבא בטיפול בטנדינופתיה הוא העמסה הדרגתית על הגיד. שוב, הדרך הטובה ביותר לצערנו להעריך את ההתקדמות ולדעת כמה עומס יש לשים על הגיד, היא ע"י רמת הכאב שהמטופל חווה. אנו צריכים להעלות מעט את רמת הכאב שהמטופל מרגיש בגיד, כדי להבטיח העמסה על הגיד על מנת לגרום לגירוי הגיד ולעודד תהליך החלמה, כמובן שיש לעשות זאת בזהירות מבלי לגרות אותו יתר על המידה.
צריך לוודא שהכאב שהמטופל חווה בזמן האימון, הוא לא גדול מידי, כמו כן נוודא שהכאב יורד בחזרה תוך מספר שעות. נדע שהעמסנו יותר מידי כאשר המטופל יספר שהכאב נשאר איתו למשך מספר ימים לאחר התרגול.

בשלב זה נרצה לבחור בתרגילים עם כמה שיותר טווח תנועה במפרק, ונבצע את התרגיל באופן איטי, גם את שלב הכיווץ הקונצנטרי (השלב שבו השרירי מתקצר. לדוגמה במרפק: כיפוף המרפק) וגם את שלב הכיווץ האקסצנטרי (השלב שבו השריר מתארך. לדוגמה יישור המרפק עם אחיזת משקולת בכף היד), כיוון שההעמסה מתרחשת ב 2 הכיוונים.

שלב זה יכול להיארך 8 – 12 שבועות, לכן על המטופל להיות סבלני.
במהלך זמן זה הספורטאי יהיה מסוגל להרים משקלים כבדים יותר ויותר, לבצע תרגילים מורכבים יותר, תוך שהוא שומר על רמת כאב נמוכה.
בהמשך לדוגמה, בשלב זה השחקן הצליח לבצע תרגול על רגל אחת עם משקולות יד בנוסף למשקל גופו, ואף חזר לבצע ריצות בקצב בינוני.

שלב 3: העמסה דינאמית

הגיד הוא רקמה דומה לקפיץ בחלק מהתפקוד שלו, ובאפשרותו להעניק לגוף שלנו יכולת לספוג כוחות ובמהירות לשחרר כוחות אלו. המטרה בשלב זה היא להתחיל לשלב יכולות אלו של הגיד בתוך תכנית השיקום.
בתחילה נבצע תרגיל אחד מהסוג הזה בנוסף לתרגילי כוח משלב 1 ו 2, על מנת לבדוק איך הגיד מגיב לעומסים.
דוגמאות לתרגול מסוג זה: גיד אכילס: טיפוס מדרגות על האצבעות, קפיצה בחבל, קפיצה עם ברכיים ישרות משני צדדיו של קו.

שלב 4: ספורט ספציפי, פליאומטרי

בשלב זה נוסיף תרגול פליאומטרי ותרגילים שקשורים לספורט הספציפי אותו הספורטאי רוצה לחזור לבצע.
תרגול פליאומטרי – זהו סוג התרגול הקשה ביותר לרקמה ושדורש את זמן ההתאוששות הרב ביותר. התרגול מתבסס על שילוב של כיווץ קונצטרי מיד לאחר כיווץ אקסצנטרי.
כדי להתחיל בתרגול זה, הכרחי שהספורטאי יבצע התקדמות משמעותית בשלב 3 בלי התגברות של הכאב.
בתחילה התרגילים יהיו מאוד דומים לתרגול בחלק הסופי של שלב 3.
התקדמות בשלב זה, בתנאי שהספורטאי מסוגל לכך, תהיה ע"י העלאת העצימות ו/או הגבהת המשטח ממנו קופצים.
במהלך שלב זה, כל סט אימונים דורש מנוחה של 24-48 שעות, כדי להעריך את סבילות הגיד ואת היכולת שלו להתמודד עם עומסים מסוג זה.

אם נחזור לדוגמה של שחקן הכדורגל, השיקום החל בהחזקה של העקבים באוויר בזוויות שונות בברך, על משטחים שונים ובהדרגה על רגל אחת.
לאחר שהורדנו את הכאב לרמה נסבלת, השחקן הצליח לבצע תרגול על רגל אחת עם משקולות יד בנוסף למשקל גופו, ואף חזר לבצע ריצות בקצב בינוני.
בסוף תהליך השיקום השחקן הגיע למצב שהוא מצליח לבצע תרגול שקשור לספורט הספציפי שלו, שכלל שינויי כיוון + תגובה לסיטואציה לא מוכרת, בעיטות, ספרינטים ועוד.
הסבלנות משתלמת ומניבה תוצאות טובות יותר, גם אם הדרך נראית קצת ארוכה.