שיחה עם אורתופד ספורט על הפציעה של קווין דוראנט

כמה זמן לוקח להתאושש מפציעה כזאת?

ת – סדר גודל של כחצי שנה עד 8 חודשים חזרה לספורט עצים.

האם זה יכול לקרות לכל אחד במהלך מאמץ גופני?

ת – כן וגם יכול לקרות לאנשים בפעילות יומית רגילה כדוגמת מעידה במדרגה וכו'

מי נמצא בסיכון ואיך אפשר להקטין את הסיכון לפציעה כזאת – יש מחקרים שהראו שוריאביליות גבוהה בתרגול יכולה להקטין סיכון האם זה באמת משמעותי? להתנסות במספר ענפי ספורט?

ת – עובדה זו נכונה לכל פציעה רצועתית כמו למשל פציעה ברצועה הצולבת ויש לכך התייחסות בפרוטוקולים שאנחנו מכירים למניעת פציעות. צריך לעבוד על חיזוק שרירים ופרופריוספציה טובה, גיוון תנועתי חשוב כי הגיד לומד להתמודד עם עומסים מזוויות שונות ועומסים שונים וזה מקטין את הסיכון לפציעה.

אז בעצם היית ממליץ לשחקן כדורסל למשל לשלב ענף ספורט נוסף מדי פעם על מנת להימנע מפציעות

ת – לחלוטין כן. היום אנחנו יודעים ששילוב של ענפי ספורט שומר על המפרקים, על הרצועות והגידים מפני עומסים בגלל הוראיביליות התנועתית והיכולת לשלוט בתנועות שונות.

האם יש סיכוי לחזור מקרע מלא בגיד האכילס ללא ניתוח?

ת – בספורט מקצועני הסיכויים קטנים. לעומת זאת מקובל היום מאוד באוכלוסייה הכללית ובספורטאים חובבים לבצע טיפול שמרני שכולל הנחה בסד שנראה כמו מגף כשהקרסול במנח מסויים וכך נותנים לאט לאט לגיד להתחבר ומאריכים באופן הדרגתי את הגיד על ידי שינוי מנח הקרסול במגף עם הגבהות מודולריות. שיקום כזה הרבה פעמים מספיק לאוכלוסייה הכללית ולספורטאים חובבנים.

האם אתה יכול לספר קצת על ההחלטה להחזיר ספורטאי לפעילות, איך מתקבלת ההחלטה הזאת כשאין היום קריטריונים ברורים לחזרה למגרש בפציעות שריר?

ת – מנסיוני כרופא קבוצת הכדורסל של מכבי חיפה כ5 שנים כולל סדרות פלייאוף וגמר וכן רופא קבוצת הכדורסל של ברק נתניה ההחלטה לחזור לפעילות היא בראש ובראשונה של רופא הקבוצה. ההחלטה מתבססת לרוב בפציעה שרירית על הקליניקה. לאחר ניתוחים לשחזור או תפירת רצועות החזרה תלויה בקליניקה אך גם בזמן שלוקח לגידים להחלים ולעבור אינטגרציה עם העצם. זמנים אלו לרוב מעוגנים היטב בפרוטוקול השיקום אותו מתווה כל מנתח על פי דרכו.

מדברים הרבה על הלחץ שמופעל על שחקנים מקצועיים לחזרה מוקדמת כדי לא להפסיד משחק חשוב וכו' האם נתקלת במקרים כאלה בעבודה שלך במועדונים שעבדת איתם? 

כמה כח יש להחלטת הרופא והאם המוערבות של ההנהלה בנושאים האלה היא מוגבלת? בוב מאיירס דיבר על זה שכל האחריות עליו האם זה באמת כך?

ת – בספורט המקצועני והתחרותי קיימת ציפייה תמידית של המועדונים שכל הסגל יעמוד לרשותם בכל זמן נתון ובייחוד בשלבי הכרעה. הלחץ יורגש תמיד, גם אם לא באופן ישיר. על אף כל זאת הרופא הוא המחליט הבלעדי בנושא. נתקלתי בעברי במאמנים מסוימים שלא אהבו החלטה שלי באשר לכשירות של שחקן וביקשו לשלוח אותו לחוות דעת נוספת – מדובר במיעוט קטן של אירועים. לשמחתי בכל האירועים חוות הדעת הנוספת הייתה זהה או אף מחמירה מדעתי. באמון בחדר ההלבשה בין הצוות הרפואי למקצועי נבנים במהלך העונה ויש להם תפקיד חשוב במניעת חיכוכים סביב כשירות שחקנים.

האם יש לך בראש דוגמאות לשחקנים שהחזירו לפני הזמן בגלל לחץ של המועדון בזמן האחרון?

ת – ישנו את המקרה של מאור בוזגלו שחזר לשחק לאחר שחזור צולבת וקרע את השתל במשחק הראשון לחזרתו. מאור חזר לשחק 6 חודשים מהניתוח כאשר הזמן המקובל היום לחזרה לספורט בעצימות גבוהה לאחר ניתוח שחזור צולבת הוא 8-10 חודשים. לאור הפציעה נאלץ מאור לעבור ניתוח חוזר לשחזור הרצועה ותפירת קרעים בשני המניסקוסים באנגליה ע"י ד"ר אנדי ווילאמס, מבכירי מנתחי הברכיים באירופה, ועל ידי. מתוך היכרותי הטובה עם הצוות של מכבי חיפה בכדורגל לא הופעל לחץ של הקבוצה על הצוות הרפואי והחזרה הייתה עקב רצונו של השחקן לחזור לאחר שהרגיש מצויין בשיקום אותו עבר. לדעתי רצונו העז של השחקן לחזור ותחושתו הטובה הביאו את הסגל והמנתח להחזירו מוקדם מהצפוי לשחק.

אני חושב שדווקא בשנים האחרונות קבוצות מגלות יותר סבלנות כלפי פציעות ורוצות שהשחקן יחזור באופן המיטבי ביותר. מה עוד שכיום הכלים שיש בידינו, הרופאים והצוות הרפואי מבחינת ניתוחיים תרופתיים ושיקומיים מביאים לתוצאות טובות ומהירות יותר מבעבר.

תודה רבה ד"ר עופר זקס על השיחה, נשלח מפה החלמה מהירה לקווין דוראנט ומקווים שנראה אותו בקרוב בחזרה על המגרש.